פסק-דין בתיק תא"מ 38355-04-10

1. לפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר על סך 7,508 ש"ח בגין שכ"ט שלטענת התובע, עו"ד במקצועו, לא שילם לו הנתבע אשר שכר את שירותיו המקצועיים.

כמצוות תקנה 214 טז' (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 פסק הדין הינו קצר, תמציתי ודן בעיקרי טענות הצדדים בלבד.

2. כעולה מכתב התביעה ומעדויות הצדדים, אירעה לנתבע תאונת דרכים במסגרתה ניזוק רכבו על ידי צד שלישי. משכך, ביקש הנתבע לשכור את שירותי התובע שהינו כאמור עו"ד במקצועו, על מנת שהאחרון יגיש בשמו תביעה לבימ"ש השלום.

3. לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי עבור היצוג המשפטי, למעט הוצאות, ישלם הנתבע לתובע סך של 1500 דולר בתוספת מע"מ כערכם בשקלים, כאשר סכום זה אינו כולל הוצאות משפטיות. מוסיף וטוען התובע כי הנתבע לא שילם לו מאומה על חשבון שכרו ואף סירב לחתום על הסכם שכ"ט, זאת למרות שהתובע ביצע עבודה רבה עבור הנתבע ובכלל זה איתור הנתבעת, ביצוע מסירה אישית של כתב התביעה לנתבעת, הגשת התביעה לבימ"ש השלום באשקלון ועוד.

התובע שב והעיד בחקירתו הראשית את אשר טען בכתב התביעה והדגיש כי לא שולם לו מאום על חשבון שכר טרחתו. 

4. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, סוכם בין השניים כי שכרו הכולל של התובע, יהא 3,000 ש"ח אותם שילם לתובע, באמצעות אחר, למחרת הפגישה בה סוכם אודות הייצוג המשפטי.

5. אין חולק כי הקשר בין התובע והנתבע, בוצע באמצעות אלכסנדר סחריי (להלן: "אלכסנדר") אשר נכח בפגישה שהתקיימה בין התובע לנתבע והוא תרגם אותה מעברית לרוסית וההיפך, שכן השפה הרוסית אינה שגורה בפיו של התובע כפי שהשפה העברית אינה שגורה בפיו של הנתבע.

הנתבע העיד, כי לאחר  שרכבו נפגע בתאונת דרכים הוא פנה לאלכסנדר שהיה חברו לעבודה, על מנת שזה ימליץ לו על עו"ד. לטענתו, אלכסנדר הפנה אותו לתובע ואף השתתף בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, במסגרתה סוכם "שצריך לשלם 3,000 ש"ח על מנת שהעו"ד יתחיל עבודה על מנת שאני לא אסע לאשקלון אני מסרתי לאלכס 3,000 ש"ח ולמחרת הוא אמר לי שהוא העביר את הכספים ואני שאלתי איפה הקבלה והוא אמר אתה לא סומך עלי? ואני אמרתי לו אני סומך עליך ובכך נגמר העניין" (עמ' 12 סיפא לפרוט' ועמ' 13 רישא לפרוט').

עוד העיד הנתבע, כי לאחר שראה שהעניינים אינם מתקדמים, ביקש מחברו בשם עדן ריבק להתקשר לתובע על מנת לתאם פגישה ובמהלכה הופתע שהתובע דרש עוד סכום של 7,700 ש"ח.  הנתבע העיד כי סירב לחתום ומשכך פנה לבימ"ש והודיע על הפסקת ייצוגו על ידי התובע.

במהלך חקירתו הנגדית, העיד הנתבע כי אותם 3,000 ש"ח היו על מנת שהתובע יחל בעבודתו (עמ' 14 ש' 7 וש'- 12).  רק בהמשך ניסה הנתבע לתקן את גרסתו ואמר שהסכום ששילם בסך 3000 ש"ח הוא עבור כל היצוג (עמ' 14 סיפא).

6. מטעם הנתבע העיד אותו אלכסנדר, כי היה לקוח  של התובע ובין הצדדים נכרת הסכם לפיו לא ישלם לתובע שכ"ט בגין יצוגו ובתמורה לכך שיעביר לו לקוחות. אלכסנדר העיד כי התובע מסר בידו 3,000 ש"ח  אותם מסר בשעות אחה"צ לפקידה של התובע בשם לטיסייה ובמקביל הודיע על העברת הכסף לתובע עצמו.

עד נוסף מטעם הנתבע  הוא איגור טיטורנקו (להלן: "איגור"). אשר העיד כי נסע עם אלכסנדר למשרד התובע על מנת שאלכסנדר ישלם לתובע את הכסף שמסר לו הנתבע. יחד עם זאת, איגור העיד כי נשאר לחכות ברכב ולא ראה כיצד מועבר הכסף.

7. במסגרת ישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 27.12.10 העיד מר עדן ריבק מטעם הנתבע, כי ראה בתיקו של התובע חשבונית על סך של 3,000 ש"ח בגין כספים שהועברו על ידי הנתבע  לתובע. דא עקא,  מר ריבק העיד, כי התובע סירב למסור את החשבונית אלא אם כן, יחתום הנתבע על הסכם שכ"ט.

8. עדות התובע היא עדות יחיד של בעל דין בעל עניין בתוצאות ההליך ומכוח סעיף 54  לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 נדרש בית-המשפט לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו.

ודוק, אין די באזהרה עצמית של שופט כי  המדובר בעדות  יחיד של בעל דין, אלא נדרש טעם אמיתי להסתמך על עדות זו באופן שיאפשר לבימ"ש של הערעור לבחון את נימוקי הערכאה המבררת.  ראו לעניין זה ספרו של המלומד קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1435.

9. כאמור, העיד אלכסנדר כי מסר סך של 3,000 ש"ח בידי מזכירת התובע עבור התובע כתשלום שכ"ט לטיפול התובע בעניינו המשפטי של הנתבע. לכאורה, לאלכסנדר אין כל עניין בתוצאות ההליך ובעניין זה בית-המשפט אינו מתעלם מהסכסוך העסקי שקיים בין אלכסנדר ובין התובע. לא זו אף זו, אלכסנדר העיד במפורש שמסר את הכסף לאותה פקידה אשר לכאורה אמורה להיות היתה בשליטת התובע וזו לא הובאה על ידו למתן עדות.

בעניין זה נקבע כבר כי הימנעות מלהביא עד אשר נמצא בשליטת התובע פועלת בד"כ לרעתו. אותה פקידה לא הובאה לעדות על ידי התובע. לא זו אף זו, מר ריבק העיד כי כאשר ביקר במשרד התובע בצוותא חדא עם הנתבע, הוא ראה שם חשבונית על סך 3,000 ש"ח אותה סירב התובע למסור לנתבע.

אשר על כן, נדחית טענת התובע כי לא קיבל מאום על חשבון שכ"ט ומתקבלת טענת הנתבע כי שילם לתובע 3,000 ש"ח.

10. יחד עם זאת, נותר לדון בטענת התובע כי שכ"ט הכולל שסוכם הוא 7,508 ש"ח. לאור הקביעה לעיל, נותרה לכאורה יתרה לתשלום של 4,508 ש"ח.  כאמור העיד התובע כי סוכם ששכרו הכולל הוא 7,508 ש"ח.